החלטה בתיק דנ"א 10803/03

           במסגרת הסדר מקרקעין שראשיתו בתקופת המנדט הוגשו תביעות סותרות ביחס לחלקה פלונית. פקיד ההסדר העביר את התביעות הנוגדות להכרעת בית-המשפט המחוזי, וזה קבע כי החלקה תירשם על שם המשיבות (להלן: פסק-דין ההסדר). בהתאם לכך נרשמו זכויות המשיבות בספר המקרקעין. שבע עשרה שנים לאחר מכן הגישו העותרים תביעה לביטול רישום זכויותיהן של המשיבות בחלקה האמורה בטענת מירמה וכן ביקשו לבטל את פסק-דין ההסדר. בית-המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק-דין ההסדר משום שהוא "ניתן בטעות לאור הראיות שעמדו בפנינו", וקבע את התיק להמשך דיון. המשיבות ביקשו רשות לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי. בקשתן נענתה ובית-משפט זה פסק לקבל את ערעורן. העותרים מבקשים לקיים דיון נוסף בפסק-הדין, ובהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

           בפסק-הדין נשוא העתירה נקבע כי בפסק-דין ההסדר לא נפלה טעות כלשהי, וכי גם אם נפלה טעות, אין היא מקימה עילה מספקת לביטול פסק-הדין ולביטול הרישום שנעשה בפנקסי המקרקעין על-פיו. בנוסף נקבע, כי טענת התרמית נטענה על-ידי העותרים בעלמא מבלי שתיתמך בעובדות ובראיות. לאור זאת קיבל בית-המשפט את ערעורן של המשיבות, כאמור, וקבע כי פסק-דין ההסדר והרישום שנעשה מכוחו ייוותרו על כנם. כנגד פסק-דין זה מופנית העתירה שלפניי. טענתם העיקרית של העותרים היא כי פסק-הדין חרג מההלכה הפסוקה ביחס למידת התערבותה של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה וביחס לצורך להחזיר אליה את הדיון לשם בחינה מחודשת של זכויות הצדדים.

           עיון בפסק-הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה, לא כל שכן הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. העתירה אינה אלא בגדר ניסיון לערער על פסק-דינו של בית-המשפט העליון; אך, כידוע, לא לשם כך נועד הדיון הנוסף. 

           העתירה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ד (14.7.04).

                                                                                                 המשנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: